שירו של יהודה עמיחי "לילה אחד של אהבה" מדבר גם הוא, כמו בדמי ימיה, על המלכודת שמהווה הזמן לאוהבים.
ערב זה, אני חושב שוב
על ימים רבים, אשר הקריבו את עצמם
למען לילה אחד של אהבה.
על הבזבוז ועל פרי הבזבוז,
על השפע ועל האש.
ואיך בלי כאב, הזמן.
ראיתי דרכים מובילות
מאיש אחר אל אשה אחרת.
ראיתי חיים מחוקים
כמו מכתב בגשם.
ראיתי שלחן שהושאר עליו
ויין שכתוב עליו "האחים"
ואיך בלי כאב, הזמן.
וזהו הביצוע של שפי ישי, שגם הלחין את השיר:
אורובורוס, הנחש הבולע את זנבו, הוא ייצוג עתיק למחזוריות הזמן. כאן נראה אחד המופעים הקדומים ביותר שלו, מהקבר של תות ענח' אמון, ולידו דוגמא מאוחרת יותר מימי הביניים. תרצה עושה נסיונה הנואש לתקן את העוול שנגרם בדור הקוד. המשפטים האחרונים בסיפור מלמדים, אולי, שלא ניתן לברוח ממעגל הזמן.