וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר

הטרגדיה היא ז'אנר ספרותי שהומצא ושוכלל ביוון הקדומה. בספרות העברית הוא הרבה פחות נפוץ. ש"י עגנון כתב בגיל 22 את "והיה העקוב למישור", יצירה טרגית קלאסית עם אופי יהודי מאוד, ובכך ייסד את ז'אנר הטרגדיה היהודית.

אלבר קאמי, סופר ופילוסוף צרפתי בן המאה ה-20, ממקד עבורנו ביצירתו "המיתוס של סיזיפוס" את מהות הטרגדיה ואת האופטימיות הבוקעת ממנה. נצביע על קשרים מפתיעים בין יצירתו של עגנון לקלאסיקות היווניות ולקריאה המודרנית שלהן.

״והיה העקוב למישור״ התפרסם בקובץ "אלו ואלו" בהוצאת שוקן.

סיזיפוס

נזכרים בפרק:

שמו של הסיפור לקוח מאחת מנבואות הנחמה המפורסמות ביותר בתנך.

ישעיהו פרק מ':

א נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי–יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם.  ב דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ–כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֺנָהּ:  כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהוָה, כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ.  {ס}  ג קוֹל קוֹרֵא–בַּמִּדְבָּר, פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה; יַשְּׁרוּ, בָּעֲרָבָה, מְסִלָּה, לֵאלֹהֵינוּ.  ד כָּל-גֶּיא, יִנָּשֵׂא, וְכָל-הַר וְגִבְעָה, יִשְׁפָּלוּ; וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה.  ה וְנִגְלָה, כְּבוֹד יְהוָה; וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר.  {פ} 

סיפורם של מנשה-חיים ושל קניידל-צרני אשתו מזכירים לי את הדמויות מתוך הציור הזה של Escher, שסובבות במעגלים. מנשה-חיים יוצא מהעיירה וחוזר אליה אחרי הרפתקאות, חוזר למקום נמוך בהרבה. קניידל-צרני, באותו זמן, סובבת ועולה מעלה מעלה.

אדיפוס, לאחר גילוי האמת, מעניש את עצמו. בציור הזה, של Giroust מהמאה ה-18, אנחנו רואים אותו עיוור נווד, מלווה רק על ידי ביתו אנטיגונה.

אדיפוס, ציור של Giroust
סיזיפוס מגלגל סלע במעלה ההר רק כדי לראות אותו מתגלגל שוב במורד, ונידון לעשות כך לנצח.
אלבר קאמי, הסופר והפילוסוף בן זמנו של עגנון בערך, מסתכל על סיזיפוס ורואה בו את נצחון הרוח האנושית על פני האלים המתעללים.
סיזיפוס